בורדר קולי בן שנתיים שלא הצליח לעצור. לא פיזית — הוא היה עוצר כשרצה. הבעיה הייתה שהוא לא רצה. אוטובוסים, אופניים, ילדים על קורקינט, חתולים — כל דבר שנע היה מטרה שצריך לרדוף אחריה.
פעם אחת רדף אחרי אופניים ומשך אותי 40 מטר על הכביש. עצרתי רק כי נאחזתי בגדר. המחשבה הראשונה שעברה לי בראש: מה היה קורה אם זה קרה ליד כביש ראשי.
בורדר קולי זה גזע מיוחד — חכם מדי כדי לשעמם, ואנרגטי מדי לחיים עירוניים רגילים. משה הבין את זה מהרגע הראשון. "הוא לא עושה כלום רע," אמר. "הוא פשוט לא מקבל מספיק כיוון לאינטליגנציה שלו."
תשעה שבועות של עבודה על פוקוס. לא על ציות — על קשב. ספארק למד לסמן נקודת התייחסות (אני), לפני שהוא מגיב לכל גירוי אחר. זה לקח זמן. הוא חכם — הבין מה אנחנו רוצים מהיום הראשון. האתגר היה לגרום לזה להיות בחירה שלו.
היום ספארק יוצא לריצה בפארק ללא רצועה. כשאני עוצר — הוא עוצר. כשאני קורא — הוא בא. האופניים עוברים. הוא מסתכל אליי.