הסיפור של בוני.

שיצו שהרסה חמישה שטיחים, שלוש כריות, ואת עצבי השכן מלמטה — בעיקר כשהייתי בחוץ. בוני סבלה מחרדת נטישה קשה. ולא ידעתי עד כמה רק כשהתקנתי מצלמה ביתית.

מה שראיתי שם שבר לי את הלב. לא שובבות — בוני הייתה ממש בפאניקה. נבחה, סובבה, גרדה את הדלת. שעה שלמה. אחרי שעה נרגעה, ישבה ליד הדלת, וחיכתה.

הגעתי למשה עם הסרטון. הוא ראה שתי שניות ואמר: "היא לא קשיחה. היא צריכה ללמוד שאת חוזרת."

שבעה שבועות של עבודה על יציאות קצרות, הדרגתיות, שחוזרות. לא בריחה — חזרה. שוב ושוב. עד שבוני למדה שהיציאה היא לא הסוף.

היום יוצאת לעבודה בלי טקסי פרידה. פשוט לוקחת את המפתחות ויוצאת. בוני הולכת לפינה שלה ומתיישבת. שטיחים שלמים מאז חודשיים.